היהלום שבפנים

נשמה כמו יהלום, חומר נצחי ועמיד. תהליך הליטוש של הנשמה קשה ואיטי והוא נעשה באמצעות השיעורים שאנחנו מזמנים לחיינו. ככל שמתקדם תהליך הליטוש כך נחשף הברק של היהלום הגולמי והנשמה מגלה את יכולתה להחזיר אור.

אנחנו היהלום והקושי חושף את היופי הגלום בתוכנו.

אני אוהב, אני רוצה, אני בוחר!

חוזרים לעבודה, לשגרה. לפעמים מרגישים את החובה, כורח הנסיבות, הלחץ מפני המחויבות.

נעצום עיניים, ננשום עמוק ונדמיין את סדר היום שאנחנו עומדים לעבור.
כעת נדמיין בשנית את סדר היום אך נראה את היום כפי שהיינו רוצים לראותו, נראה את התוצאה הרצויה של המעשים, הפגישות, המשימות שלנו. נכניס לתוך החוויה את הבחירה ואת הרצון שלנו ונדמיין כיצד הדברים מסתדרים לפי רצוננו וכחוויה חיובית ומהנה.

נסכים לשחרר את החייב, מוכרח, צריך.
נסכים לקבל את הרוצה, אוהב, בוחר.

דברים שרואים מכאן, לא רואים משם

מורה אחד לימד אותי שמה שרואים מקומה 100 לא זהה למה שרואים מקומה ראשונה. אין מה לעשות… מקומה 100 הדברים נראים אחרת!

והנמשל: אפשר להסתכל על שיעור שאנחנו עוברים מקומה ראשונה או מקומה 100. ניקח למשל מחלה. מקומה ראשונה רואים את הסימפטומים הפיזיולוגיים, הסבל הכרוך בכך, כעס ״למה זה מגיע לי״.
מקומה 100 רואים מדוע זימנתי את המחלה, מה התפקיד שלה בחיי, מה הרווח הסמוי הטמון בה, מה המסר שהיא מביאה עמה ואיזה שינוי נדרש בחיי כדי להירפא.

מחלה ומשבר הם הזמנה לעלות לקומה ה 100!!!

סוכה מהי?

חג סוכות הוא תזכורת לכך שאנחנו אורחים כאן, על פני האדמה.
אנו נאחזים בה, בונים בתים, מקימים משפחות, מתייצבים ונאחזים ומכים שורשים. דורשים את שלנו, לפעמים בדרכי נועם ולפעמים לא, תובעים בעלות כזו או אחרת, מנכסים, משתלטים, כובשים טריטוריה, תוחמים ומגדרים.

כל הדברים שבבעלותנו משל היו לסוכה ואנו האושפיזין.
הסוכה היא זמנית ואנחנו כאן אורחים לרגע. נשמח ברגע הזה, נהנה ממנו ולא נשכח שאנו מתארחים. כאורחים ננהג בסובב אותנו, בנימוס, בהכרת תודה, בכבוד.

התחלה חדשה… האמנם?

תחילת השנה מזמנת חוויות חדשות, אפשרויות חדשות, דרכים חדשות ו… בחירות חדשות!
לפעמים אנו מחכים לשינוי גדול, לפריצה. הזמן טרם הגיע ואנו מתאכזבים. היכן כל אותן אפשרויות? דרכים חדשות? חוויות אחרות? הכל נשאר כשהיה.

הפיתרון הוא בחירות חדשות. מזמינה אתכם לנסות!
בחרו בסיטואציה שחוזרת על עצמה או בחוויה שמשתחזרת בחיים. בפעם הבא שהיא מזדמנת לחייכם – הגיבו אחרת. התנהלו אחרת. בידינו הבחירה כיצד לנהוג בחיינו. ההגה בידיים שלנו ובכל רגע ניתן להטות את החיים באמצעות בחירה.

ימים טובים ובחירות מבורכות.

מסר של ריפוי

נשכב בנוחות כאשר הגוף ישר אך רפוי.
נדמיין קרן אור מהממת, לבנה, עתירת אנרגיה של ריפוי מגיעה מהשמיים ונוגעת בכפות הרגליים.
האור עוטף את כפות הרגליים עד שמרגישים עקצוצים וחום.
כעת האור זורם במעלה הרגליים. במידה וישנו כאב ברגליים, האור מזהה את מקום הכאב המדוייק וממלא אותו, מתעכב עליו.
תוך כדי תהליך הריפוי נזכור לנשום – להכניס ולהוציא אוויר.
כאשר האור סיים את הריפוי במוקד הכאב, הוא ממשיך במעלה הגוף, מגיע לכל מקום ומקום. מיד הוא מזהה מקומות כואבים נוספים ומתמקד בהם. אנו חשים כיצד האור ממיס את הכאב, משחרר אותו, מעלים אותו. כך עד שהאור מגיע לקודקוד הראש.
כעת גופנו מוצף באור מלא באהבה ובשמחה.
מומלץ לתרגל את הריפוי כל ערב לפני השינה.

המדע במסע הסברה לדמיון מודרך

לפני זמן מה התפרסמה כתבה מעניינת ב"כלכליסט" אודות מחקרה של ד"ר דניאלה שילר על התמודדות עם פחדים וטראומה באמצעות שינוי המטען הרגשי של הזיכרון.
יש לי הבנה בסיסית לגבי האופן בו המוח שלנו עובד. במשך שנתיים וחצי הייתי במסלול הישיר לדוקטורט במדעי המוח. ככל שקראתי ולמדתי הבנתי עד כמה המוח מורכב ובלתי אפשרי להבין כיצד הוא עובד. אפשר לחקור כיצד המוח מגיב לכל מיני מצבים ולפעמים מגיעים להבנה. בסופו של דבר, לפי דעתי, המסקנות המדעיות תומכות במה שהרפואה המשלימה כבר יודעת מתוך נסיון. מסיבה זו כיום קיימות מחלקות של רפואה משלימה בבתי חולים ורופאים רבים ממליצים על רפואה משלימה.
אדגים כיצד המחקר של ד"ר דניאלה שילר הוא למעשה הוכחה מדעית ליעילות של דמיון מודרך וריפוי בשחזור.
הממצאים של ד"ר שילר מעלים:

"כאשר שולפים זיכרון מסוים (כמו אותו ספר שנשלף מהמדף בספרייה) הוא במצב רגיש ופתוח לשינויים. זהו חלון זמן שבו אפשר לשנות את המשמעות של הזיכרון, את המטען הרגשי שלו, ואז, לאחר שהזיכרון שוכתב והתגבש מחדש, אפשר להחזיר אותו לאחסון במוח. עדיין נזכור את האירוע, אך עם משמעות ורגש שונים."

הבעיה בשיטה של ד"ר שילר:

"… מתחילים עכשיו להבין יותר איך הזיכרון מאוחסן ברמה המולקולרית, ורואים בניסויים על חולדות שאפשר למחוק את כל הזיכרונות. אבל הכל נשכח ואיננו, כמו פגיעה אחרי תאונת דרכים. כלומר לא שולפים ספר אחד מהספרייה ומוחקים אותו, אלא מוחקים את כל הספרייה. נכון. כרגע אי אפשר למחוק זיכרון ספציפי. ולא לזכור כלום, לעומת לזכור את האירוע ושרק המשמעות תשתנה, זו סיטואציה אחרת לגמרי שמעלה שאלות אתיות".

שחזור באמצעות דמיון מודרך:

טיפול בשחזור הינו טיפול אשר במהלכו אנחנו חוזרים לחוויה טראומטית. אנו חווים את החוויה הלא נעימה, המפחידה, המכאיבה, המביישת ואז אנחנו מתבוננים מבחוץ באופן שונה, דרך נסיון החיים שצברנו מאז אותה חוויה ומגבשים הבנה אחרת לגבי אותו אירוע טראומטי: מדוע היה עליי לעבור את החוויה הזו? מה אני בעצם עושה שם? מה אני יכול לראות כיום שלא ראיתי אז? מה הדבר הטוב והחיובי שאני יכול לקחת מכאן? כיצד האירוע הזה תרם בסופו של דבר למי שאני היום?
כעת נחווה תיקון: נציף את הסיטואציה המכאיבה באור ונשנה את התסריט לטובתנו. ניקח את הסיטואציה ונשנה את מהלכיה. נבחר אחרת. ניתן לעצמנו אפשרויות וכלים נוספים להתמודדות. נבחר את הסוף המתאים לנו, סיום נעים יותר, אופטימי, מטיב.
כיצד נראית כעת אותה סיטואציה? אילו תובנות ניתן לקבל מן הזיכרון החדש? מה אנחנו לוקחים עמנו מהחוויה המתוקנת? ניתן לכל הדברים החיוביים שעולים מן החוויה המתוקנת להציף אותנו (שמחה, הקלה, אמונה, הבנה, סליחה וכד') ונחווה אותם במלוא העוצמה. נטמיע את השינוי בגופנו, נסגור מעגל עם העבר ונחזור לכאן ולעכשיו. התובנות שהגענו אליהן והתיקון שעשינו ילוו אותנו בהמשך הדרך. אנחנו במקום אחר עכשיו.

פלוס רציני: דמיון מודרך אינו מערב ניסוי בחולדות, תרופות או שוק חשמלי.

הכתבה המלאה מתוך "כלכליסט"

פשוט תודה

הוקרת תודה. כמה נעים להוקיר ולהודות.
הלב מתמלא בחום, באהבה, מתרחב ומתפשט.
האור יוצא החוצה, קורן, עוטף את הגוף, פוגש גופים אחרים.
גם הם מתמסרים לאנרגיה של אור ואהבה.
גם הגוף שלהם מואר וקורן לסביבה.
אנרגיה של אהבה עוברת מאדם לאדם.
תמסורת של אור ואור ועוד אור שמחברת את כולנו.

רגע

למצוא את הזמן למנוחה, לנשימה, להקשבה לעצמנו.
לא קל בימים עמוסים להתנתק, לבחור בשקט, לומר – לא!
לומר "לא" לאנשים שמעריכים, אוהבים ומכבדים.
פשוט משום שעומס הרסני לגוף וגם לנפש.
פשוט משום שאנחנו כבר מכירים את הגבול שלנו ויודעים לעצור בזמן!

ההוויה מבקשת להיות צדף על החוף ולהתרפק על הגלים, ללא מחשבה וללא ידיעה.

פשוט סליחה

אתמול קיבלתי תזכורת לכך שיש באפשרותי לסלוח.
פשוט לסלוח.
באמת שזה פשוט…
כי סליחה היא בסה"כ החלטה.
בחירה חד-צדדית לשחרר!
להרפות! לוותר! לשכוח!
תחשבו כמה שיט אנחנו אוכלים במהלך החיים.
אנחנו באמת רוצים לשמור את כל זה בבטן?
להיאחז בזה? להתפלש בזה?
סליחה היא אפשרות להתנקות.
להשתחרר מהפסולת, מהרפש הרגשי.
והרי לשירותים אנחנו הולכים לפחות פעם ביום.
נרשה לעצמנו לסלוח לפחות פעם ביום.

יום כיפור הוא יוזמה של הבורא לסלוח. משום מה מתמקדים בבקשת סליחה. לדעתי, יותר קל לבקש סליחה מאשר לסלוח. לכן אני מציעה מיקוד אחר: לסלוח, גם ללא בקשת הצד השני.